שוטטו. לכו בחוצות ירושלים אנה ואנה וראו עתה בהם ותנו לב לדעת מעשה האנשים ובקשו ברחובותיה אם תמצאו שם איש ישר אם יש מי עושה משפט ומבקש אמונה: ואסלח לה. אם תמצאו אף איש יחידי כזה אז אסלח לכל העיר:
ואם חי ה׳. ואם יאמרו בשבועתם חי ה׳ לא הוא בעבור שהם מאמינים בו אבל באמת כשרוצים להשבע בשקר נשבעין בה׳:
עיניך הלא לאמונה. הוא מאמר הנביא אל מול ה׳ לומר הנה השגחתך בהם הלא היא על דבר המתקיים ולא על דבר בטל שאין בו תועלת: הכיתה אותם. בהשגחתך הכית אותם למען יווסרו לטוב להם: ולא חלו. לא נעשו חולים מן ההכאה ר״ל לא הרגישו שבא עליהם לעורר לבם לתשובה: כליתם. הבאתם קרוב אל הכליון ועכ״ז ממאנים לקחת מוסר: חזקו פניהם מסלע. הקשו פניהם יותר מן הסלע ר״ל לא נכנעו אבל העיזו פניהם וממאנים לשוב:
ואני אמרתי. כשהוכחתים ולא קבלו מוסר אמרתי בתחילה אין תבונה בהם ואך דלים המה מחכמה: נואלו. נשתטו בדעתם כי לא ידעו דרך ה׳ וכו׳ שמביא פורענות לגלות אוזן למוסר:
אל הגדולים. בדבר החכמה: ואדברה אותם. אדבר עמהם דברי תוכחתי: כי המה ידעו וכו׳. שהפורעניות בא לגלות אוזן למוסר: המה יחדיו. הדלים עם הגדולים: שברו עול. ר״ל אינם רוצים להיות נכנעים למקום: נתקו. העתיקו מעליהם מוסרי העול והוא כפל ענין במ״ש:
על כן. בעבור שאינם רוצים להיות נכנעים למקום לכן מסרם ביד האומות: הכם אריה מיער. זה משל על האומות: זאב ערבות. זאב היושב במדבר יעשוק נפשותם: שוקד. ימהר לבוא על עריהם להשחיתם: כל היוצא מהנה. מן העיירות ההנה: יטרוף. ע״י אחד מהחיות ההם: עצמו. חזקו בדבר המרידה:
אי לזאת אנה הזכות אשר לזאת אסלח לך הלא בניך עזבוני: בלא אלהים. העכו״ם שאין בו ממש בו האמינו ונשבעו בו: ואשביע. אני השבעתי אותם בכל טוב ומרוב טובה ותאות הלב פנו אל הזנות: ובית זונה. לבית זונה הלכו גדודים יחד ולא יתבוששו אלה מאלה:
סוסים מיוזנים. הם היו כמו הסוסים שנתנו להם מזון הרבה בלילה והמה שבעים לתאותם שכאשר ישכימו בבוקר יצאו ויצהלו וכן המה ימלאו תאותם וינאפו עם אשת ריעיהם כל הלילה וכאשר ישכימו בבקר יצהלו איש אל אשת רעהו מרוב שמחה והשגת תאות הלב:
העל אלה. וכי על מעשים כאלה לא ישגיח להפרע מהם בתמיה: אשר כזה. אשר עושה כדבר הזה:
עלו בשרותיה. אתם משחיתי ארץ ישראל עלו בין שורות כרמיה ושחתו אותם אבל לא תכלו את הכל ור״ל שחתו בעם ואל תאבדו את כולם: הסירו נטישותיה כי לא לה׳ המה. כי אינם עם ה׳ כי פשעו בו:
כי בגוד וכו׳. כי בגדו בי אלה כאלה כמו שבגד ישראל כן בגד יהודה:
כחשו בה׳. כחשו בהשגחת המקום: לוא הוא. ר״ל אין הוא משגיח: ולא תבוא עלינו רעה. כי הואיל ואין משגיח אין שכר ועונש:
והנביאים. ר״ל דברי הנביאים יהיו דומים לדברי רוח שאין בהם ממש: והדבר אין בהם. לא ה׳ דבר בם כי היו מכחישים דברי הנבואה: כה יעשה. היו מקללים את הנביאים לאמר להם כה יעשה ה׳ להם כפי הרעות אשר הם מתנבאים עלינו:
יען. בעון אשר דברתם הדבר הזה להכחיש ההשגחה והנבואה: הנני נותן וכו׳. דברי הנבואה אשר נתתי בפיך תהיה כאש השורף והעם הזה יהיה נוח להשרף כעצים: ואכלתם. דבר הנבואה תשרוף אותם ר״ל דבר הנבואה תבוא עליהם:
הנני וכו בית ישראל. ר״ל אתם בית ישראל הנני מביא עליכם וכו׳: גוי איתן הוא. גוי חזק: גוי מעולם הוא. ר״ל מזמן רב הוא מבצריך אשר אתה בוטח בהנה להשגב בהן מפני האויב: בחרב. ר״ל בעת יבוא עליך בחרב מלחמה:
וגם בימים ההמה. שיבוא עליך צרות מרובות מ״מ לא אכלה הכל כי ישאר ממך שארית ללכת גולה:
כי תאמרו. אתם ההולכים גולה: תחת מה. בעבור מה עשה וכו׳ את כל אלה להיות מקצתם נהרגים ומקצתם גולים: ואמרת. אתה ירמיה תאמר להם שבא מדה במדה כפי אשר עזבתם את ה׳ ועבדתם אלהי נכר בארצכם כן תהיו נעזבים מה׳ ותלכו בגולה לארץ אחרת ותעבדו גויי הארץ ההיא:
הגידו זאת. את האמור למטה: והשמיעוה. את הדבר הזאת:
עם סכל. עם טפש ואין להם לב משכיל: ולא יראו. מפלאות המקום: ולא ישמעו. פלאי מעשיו:
האותי. וכי לא תיראו ממני וכי לא תרעדו מפני: גבול לים. להיות גבול לים שעד החול יבוא: חק עולם. החק הזה הוא כל ימות עולם: ולא יעברנהו. אין מי הים עוברים את הגבול: ויתגעשו. אף כי ינודו בתנועה חזקה עכ״ז לא יוכלו לעבור הגבול: והמו גליו. אף כי ירוצו גליו עד כי נשמע קול המייתם עכ״ז לא יעברו הגבול וכ״ז הוא מפחד ה׳ ומהדר גאונו:
ולעם הזה. אבל לעם הזה היה לב מעוות וממרה: סרו וילכו. סרו מה׳ והלכו להם:
נירא נא. ר״ל אם עד הנה לא היה פחד אלהים לנגד עינינו הנה עתה נשים על לב לירא את ה׳ הנותן גשם וחוזר ומפרש שנותן יורה ומלקוש כ״א בזמן הצורך: שבועות חקות קציר. ר״ל החוק של שבועות ימי הקציר ישמר לנו שלא היה מוריד גשמים בא״י כל ימי הקציר שהוא סימן קללה וזש״ה הלא קציר חטים היום אקרא אל ה׳ ויתן קולות ומטר (שמואל א׳ י״ב):
הטו אלה. הטו מכם הידיעה וההשכלה: מנעו הטוב. היא תבונת הלב המביא טובה:
כי נמצאו בעמי רשעים. ומעשיהם הם המטמטמים את הלב: ישור. יביט לארוב על אנשים כאדם המניח פח יקושים ללכוד עופות כן הציבו הם פח משחית וילכדו אנשים לגזול הונם ולהרגם:
ככלוב. כמו הכלוב הוא מלא מן העופות כן בתיהם המה מלאים מן המרמה: גדלו. בהון רב ולתוספת ביאור אמר ויעשירו:
שמנו. נעשו שמנים וצחו בבהירות רב: גם עברו. ר״ל גם כל דברי רע הבא לידם עברו עליהם: דין לא דנו. לא דנו דין אמת ואפילו דין יתום ואעפ״כ הצליחו ולא נפרעתי עדיין מהם: ומשפט. ר״ל בעבור כי הצליחו אחזו בדרכם ולא שפטו משפט האביונים אשר יצעקו מפני נוגשיהם:
העל אלה. וכי על מעשיהם כאלה לא אשגיח להפרע מהם בתמיה: אשר כזה. אשר עושה כדבר הזה:
שמה. דבר תמהון ומגונה נהיתה בארץ:
הנביאים. נביאי הבעל: בשקר. בשם הבעל שהוא דבר שקר: והכהנים. כהני הבעל: ירדו. ימשלו בכח הנביאים כי הם המשילום: אהבו כן. להיות הם המושלים: ומה תעשו. הנביא אומר להם ומה תעשו בבוא אחרית הדבר הוא גמול התשלומין וכי בידם להציל אתכם:
